<h1>ראבי"ה סימן תתע"ט</h1>
<h2>דף י.</h2>
שמנה עשר ימים בשנה יחיד גומר בהם את ההלל. אית מרברבתא דמפרשי גומר קורא כוותיקין היו גומרים אותה עם הנץ החמה [ברכות ט' ע"ב]. ומיהו צריך לפרש בלא דילוג, מדחזינן בסמוך דבראש חודש היו מדלגין ומסקינן שמע מינה מנהג אבותיהם בידיהם, מכלל דבשמנה עשר ימים אין מדלגין. ואסור לדבר ולהפסיק בהלל, כדאמרינן בפרק שני דברכות [י"ד ע"א]. ונראין הדברים דמשום שמברך קודם קריאת הלל אין להפסיק, דומיא דקריאת שמע בברכותיה, דאם לא כן למה לא יפסיק. וכן כתוב בהלכות גדולות בהלכות לולב שמברך תחלה וסוף. ובהלכות גדולות פירש דכל היכא דליכא כנופיא כגון שחיטת הפסח מקרי יחיד. וכן משמע בערכין פרק שני [י' ע"א] דמייתי ליה אמתניתין דשחיטת הפסח, וקאמרינן בגמרא למעוטי שאין שוחטין את הפסח על היחיד. ומיהו נראה לי דהוא הדין יחיד ממש קורא לבדו בין בשמנה עשר ימים בין בראש חדש היכא דלא אפשר, ומיהו היכא דאפשר ברוב עם הדרת מלך, וגם מפני שיענו אחריו ראשי פרקים הודו לה' כי טוב כי לעולם חסדו וגו'. ויחיד אומר לחבירו הודו לה'. ורבינו שלמה השיב כיון דבראש חודש מנהג הוא לא מברכין עליה כדאמרינן במסכת סוכה [מ"ד ע"ב] חביט חביט ולא בירך קסבר מנהג נביאים הוא. ורבינו תם השיב הלכה רופפת [ראה] היאך הציבור נוהג, והא קמן נהוג לברך לקרות את ההלל. ולא דמי להך דערבה דאטילטול בעלמא לא מברכינן, אי נמי התם משום דמנהג נביאים הוא ולא מנהג כל ישראל, ותו שיש לפרש מנהג נביאים שלא לברך, אבל בשאר מילי מברכינן אמנהגא מידי דהוי אשני ימים טובים של גליות, דמנהגא הוא, כדאמרינן בפרק קמא דביצה [ד' ע"ב] ואפילו הכי מקדשין ומברכין. ותו דרב לא הרגיש בדבר עד שדילגו ואילו לא ברכו על קרייתו היה מתחילה מרגיש. ואף על פי שיש לומר שמא רב נכנס לבית הכנסת אחרי שהתחילו כבר לקרות את ההלל [זה אינו, דאם כן הוה ליה למימר רב איקלע לבבל על לבי כנישתא, אלא משמע שידע שברכו ולכך סבר לאפסוקינהו. ומברכין ברוך אתה י' אלהינו מלך העולם אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות את ההלל] ובי"ח ימים מברכין לגמור [ומיהו המברך בראש חודש לגמור] לא משת[בש] דלגמור תרתי לישני משמע (שידעו שברכו ולכך צריך לאפסוקנהו ומברכין בא"י אקב"ו לקרות את ההלל ובי"ח ימים מברכין לגמור ולא משתכח, דלגמור תרתי לישני משמע) כמו וותיקין היו גומרין אותה עם הנץ החמה. ותו הא חתמינן בתריה ברוך אתה י' מלך מהולל בתשבחות, ומה לי סופו ומה לי תחלתו. ובפרק שלישי דמגלה [כ"א ע"א] תנן מקום שנהג לברך יברך אל[מ]א שמעצמם היו מנהיגים ולא הוי ברכה לבטלה, והא דאמר הכא תנא יחיד לא יתחיל ואם התחיל גומר פר"ח לא יתחיל בברכה בזמן שקורין [בדלוג] כגון בראש חודש וחולו של מועד [פסח] ואם טעה ובירך ברוך אתה י' אשר קדשנו במצותיו וצונו לקרות את ההלל כיון שהתחיל גומר ואף על גב דבדיעבד משמע, כיון דנהוג נהוג, שהרי כן אנו צריכין על כרחינו לומר נמי לדברי שאר רבותינו שמפרשין יחיד לא יתחיל לקרות והנה נהגו אפילו יחיד לקרות לכתחלה, הילכך בברכה נמי לא שנא. ודכוותיה גרסינן בפרק היה קורא הלכה אילו הם בין הפרקים [י"ד ע"ב] אמר [אביי] הילכך אתחולי מתחילינן דהא במערבא מתחילינן וכיון שמתחילין גמרינן דאמר רב כהנא אמר רב לא יתחיל ואם התחיל גומר, אלמא שאגב מערבא היו מתחילין בכל מקום וכיון דנהוג נהוג.
